אדם אשר נתקל בבור שנפער באמצע המדרכה, ובתוכו מכשיר טלפון ציבורי של חברת בזק, הגיש תביעת נזיקין לבית משפט השלום בהרצליה באמצעות עורך הדין טל זהבי.

התובע נפל לבור ענק באמצע מדרכה ובתוכו טלפון ציבורי

בכתב התביעה שהגיש באמצעות בא כוחו, טען התובע כי כאשר צעד הביתה מהעבודה, בערב גשום בשנת 2006, נתקל לפתע בעצם גדול, מעד ונפל לתוך בור. לאחר שקם מנפילתו הבחין התובע כי הוא מצוי בתוך בור ענק שנפער באמצע המדרכה כאשר טלפון ציבורי ישן של חברת בזק מונח בתוכו. לאחר שצעק בכאב הגיעו אנשים למקום וסייעו לו להגיע אל בית החולים, שם אושפז עם שבר בברך עבר שני ניתוחים ושוחרר כעבור עשרה ימים. כמו כן, קיבל התובע שלושה חודשי מחלה בעקבות הנפילה.

לפיכך, הגיש התובע, באמצעות בא כוחו עוה"ד זהבי, תביעה כנגד חברת בזק והעיריה בגין רשלנות, כאשר האחת אחראית על עמוד הטלפון שיצר את הבור והשנייה אחראית  לאי תיקון הבור בשטח אחריותה.

בטענתו, הוסיף עו"ד זהבי כי לא מדובר בנזק טבעי ולכן התובע אינו צריך לשאת באשם תורם. כמו כן, ציין את העובדה כי המקום היה חשוך מאוד ללא תאורת רחוב, והבור היה פעור באמצע מדרכה המשמשת הולכי רגל.

בעקבות הנפילה נקבעו לתובע 19% נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, כאשר בא כוחו טען כי בשל העובדה שהתובע עסק בהתקנת שלטים טרם המקרה, עבודה המצריכה מאמץ פיזי, המוסד לביטוח לאומי צריך לקבוע לתובע נכות תפקודית בשיעור של 25%. הביטוח הלאומי הצטרף בתגובה לתביעה ותבע גם הוא לשיפוי בגין הפיצוי שניתן לתובע.

בזק והעיריה מכחישות את הטענות

הנתבעות הסירו מעצמן אחריות והכחישו את טענות התובע. חברת בזק טענה כי הטלפון הוסר ככל הנראה בעקבות מעשה ונדליזם והיא כלל לא הייתה מודעת לעניין ולפיכך אין להטיל עליה את האחריות אלא על העיריה. העיריה בתגובה טענה כי מאחר שהטלפון הוא בבעלות חברת בזק אין היא אחראית למחדלים בגינו. העירייה אף טענה כי במידה ומדובר בהשחתה מכוונת של המתקן, היה על בזק לוודא כי הוא הוחלף למכשיר תקין.

בתשובה לטענת בא כוח התובע לגבי התאורה החסרה במקום, השיבה העיריה כי על בית המשפט לדחות טענה זו על הסף מאחר שאין באפשרותם לבדוק מה הייתה התאורה במקום לפני חמש שנים. לבסוף, ביקשה העיריה להטיל על התובע אשם תורן בשל פזיזותו.

טענות התובע מתקבלות, הנתבעות יישאו באחריות

שופטת בית משפט השלום לימור רייך קיבלה את טענת בא כוח התובע כי מדובר בסיכון לא טבעי וקבעה כי על הנתבעות היה לפעול למען בטיחות הציבור ולמנוע מפגע שכזה הנמצא באמצע מדרכה. לדברי השופטת היו יכולות הנתבעות להזהיר מן המפגע, במידה ולא הספיקו לתקנו, באמצעות שלט או אמצעי תאורה ובכך למנוע תאונה מצערת מעין זו.

כמו כן, קבעה השופטת כי לא עלה בידי חברת בזק להוכיח כי המתקן הוסר ללא ידיעתה ולכן מוטלת עליה אחריות למפגע. בהתייחסה לנתבעת השנייה קבעה השופטת כי הינה אחראית לדאוג לתושביה ולוודא שאין בשטחה מפגעים העלולים לסכן חיי אדם, וכן עליה לדאוג לתאורה נכונה ברחובותיה ולתיקון אי אילו בורות ומפגעים נוספים בשטחה. לבסוף, הטילה השופטת אחריות על התובע בשיעור של 25% בלבד, וזאת בשל העובדה כי גר בקרבת מקום וראה את העמוד בעבר, כמו כן, יכול היה לצעוד בקצב איטי יותר ולעבור לצידה השמאלי של המדרכה הרחבה מבלי להיתקל בעמוד.

בהכרעתה התחשבה השופטת בנכות הרפואית בשיעור של 15% שנקבעה לתובע, בהפסדי השכר בעבר ובעתיד, בכאב וסבל ובהוצאות הרפואיות שהוציא התובע, וחייבה את חברת בזק ועיריית נתניה בתשלום פיצויים בסך 471,447 שקלים לתובע.

לאחר ניכוי 25% שנקבעו בשל אשם תורן ובניכוי 237,992 שקל כשיפוי למוסד לביטוח הלאומי, נותר התובע עם פיצוי 115,000 שקלים.